שיוויון בנטל בגירושין
הלכת ביהמ"ש העליון 919/15 -"קרדום לחפור בו"
איציק בן שחק M.S.W, עו"ס מומחה ומגשר משפחתי
בית המשפט העליון פרסם ביולי 2017 פסק דין מהפכני, המוכר גם כהלכת "השוויון בנטל". פסק דין זה קובע, כי החל מגיל 6, חובת תשלום המזונות אינה מוטלת עוד רק על האב, אלא תחול גם על האם בהתאם לנסיבות. פסק הדין העלה לדיון שאלה משפטית כבדת משקל: האם ההלכה הנ"ל תיושם גם רטרואקטיבית, או רק לגבי תביעות לדמי מזונות, שיוגשו לערכאות לאחר מועד הפסיקה ולגבי תביעות, שהדיון בהן בעיצומו וטרם ניתן פס"ד סופי.
נושא מהותי נוסף, שעולה מפסק הדין המהפכני, הוא שאלת ההיתכנות של "משמורת פיזית משותפת" (להלן: "משמורת משותפת"). שופטי העליון התייחסו באריכות לסוגיה זו. בפס"ד כותב כבוד השופט ע. פוגלמן: "חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 )להלן: חוק הכשרות), הקובע את מערכת היחסים המשפטית בין הורים לבין ילדיהם, מורה כי "ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים", סעיף 14 לחוק(, האפוטרופסות כוללת בחובה את "החובה והזכות" לדאוג לצרכי הקטין, וביניהם לחינוכו, ללימודיו ולהכשרתו לעבודה (סעיף 15 לחוק הכשרות). בצד אלה, מקנה האפוטרופסות להורים את "הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו".
אשר על כן, בהתאם לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, רשאים ההורים להסכים ביניהם מי מהם "יחזיק" בקטין ומה תהיינה זכויותיו של ההורה שאינו "מחזיק" בקטין לקשר הורי עמו. כמו כן, רשאים ההורים להסכים גם על משמורת משותפת ורשאי הורה לתבוע/לבקש מביהמ"ש לקבוע משמורת משותפת, אך חייב ביהמ"ש לקבוע אם תביעת הורה למשמורת פיזית משותפת תואמת את עיקרון "טובת הילד". העיקרון מחייב שהילד יזכה לתנאים כלכליים, חברתיים ותנאי מגורים דומים והולמים, הן כשהוא שוהה אצל אביו והן כשהוא שוהה אצל אמו.
משמורת משותפת – אחריות הורית משותפת.
המגמה ההולכת ומתרחבת בשנים האחרונות בקרב זוגות, שנפרדים פיזית ומתגרשים, היא לתבוע או להסכים על משמורת פיזית משותפת. החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים אנו עדים לתהליכים של שוויון חברתי-כלכלי- משפטי, שצברו תאוצה ועימם התפתחה גם המגמה של השוויון הבין-מגדרי. חלוקת התפקידים המסורתית בין גברים לנשים השתנתה, כאשר הנשים שואפות למצות את עצמן, לרכוש השכלה ומקצוע ולפתח קריירה עצמאית. רוב הגברים, שכבר אינם המפרנסים היחידים, שואפים (או מסכימים) לקחת חלק משמעותי בטיפול וחינוך הילדים ולהיות מעורבים בחייהם.
התהליך החברתי המצוין לעיל, חלחל לתא המשפחתי והוביל להתפתחות מגמה שוויונית של הורות. מעורבות האבות בחיי הילדים גברה ואבות רבים נוטלים חלק משמעותי בטיפול בילדים כבר מהשלבים המוקדמים לחייהם. נוכח העלייה במספר מקרי הגירושין בשנים האחרונות חל גם גידול דרמטי במספר האבות, המבקשים להמשיך ולקחת חלק משמעותי בגידול הילדים לאחר הגירושין.
בעקבות התמורות החברתיות הנ"ל, חזקת הגיל הרך, שקבעה שילדים עד גיל 6 יהיו במשמורת האם, בוטלה על ידי ועדת שניט, שהמליצה שכל מקרה צריך שייבחן לגופו. הכנסת טרם העבירה את התיקון לחוק והצעת התיקון עדיין תקועה בהליכי חקיקה, אך המלצת הועדה לבטל את חזקת הגיל הרך כבר ניכרת בפסיקות בתי המשפט, שלא לדבר על הליכי גישור.
המושג "משמורת ילדים" (custody child) ומשמורת משותפת (joint custody), שעדיין נפוץ בקרב משפטנים ובציבור הרחב, מטעה ומפנה בהדרגה את מקומו למושג "אחריות הורית משותפת" (parental responsibility joint ), שמתאים יותר לרוח התקופה העכשווית. אם בעבר המגמה הייתה להשאיר לאם את אחזקת הילדים ולקבוע כי היא "ההורה המשמורן", המגמה ההולכת ומתרחבת כיום היא לבחור ולהגיע למשמורת משותפת על הילדים. משמורת הניתנת לאחד ההורים אינה מקנה לו זכויות לקבוע לבדו החלטות מהותיות בדבר גידולו, חינוכו, לימודיו והכשרתו של הקטין. חוק האפוטרופסות מקנה לשני ההורים את החובות והזכויות, במידה שווה, בכל התחומים הנ"ל.
משמורת משותפת – "קרדום לחפור בו".
שופטי ביהמ"ש העליון לא התעלמו מהחשש שההלכה התקדימית והמהפכנית שפורסמה ביולי 2017, עלולה לגרום לשתי תופעות שליליות:
- אבות שהתגרשו לפני יולי 2017 ומקיימים משמורת משותפת (לא בהכרח שוויונית), פונים לערכאות בתביעה להפחתת דמי המזונות עלפי העיקרון של הלכת השוויון בנטל.
- אבות תובעים, או מפעילים לחצים על בנות זוגן להסכים, למשמורת משותפת לאו דווקא משאיפה כנה לקחת חלק משמעותי בגידולם וחינוכם של ילדיהם או מתוך שיקולים של טובת הילד, אלא בעיקר משיקולים של כדאיות כלכלית. כאשר הילדים שוהים אצל אביהם פעמיים בשבוע (כולל לינה) וכל סופ"ש שני לסירוגין וכאשר הכנסות בני הזוג דומות פחות או יותר, יופחתו דמי המזונות ב-50%-60% מהסכום ששולם ללא משמורת פיזית משותפת. נושא המשמורת ההורית גורר לעיתים את בני זוג לסכסוך קשה מתוך רצון לפגוע האחד בשני.
על מנת למנוע את התופעות האמורות לעיל, חייבים אנשי המקצוע, השופטים והמגשרים להקפיד לבחון את ההיתכנות לקיום משמורת פיזית משותפת בהתאם לתנאים ולעקרונות שרובם כלולים בפסק הדין התקדימי של ביהמ"ש העליון.
התנאים הנדרשים לקיום משמורת פיזית משותפת:
"וועדת שניט" (2008) המליצה לקבוע בחקיקה, כי בהיעדר הסכמה בין ההורים בשאלת חלוקת המשמורת הפיזית, יכריע בית המשפט על בסיס עיקרון טובת הילד עפ"י השיקולים כדלקמן:
- צרכיו ההתפתחותיים של הילד בשים לב לגילו ולמצבו.
- רצון הילד ככל שניתן לבררו.
- נכונות ההורים לפעול ביחד ולחוד למימוש אחריותם ההורית והבטחת זכויותיו של הילד.
- זכותו של הילד לקשר משמעותי, אישי, ישיר וסדיר עם שני הוריו.
- כישוריו של כל אחד מההורים לממש את האחריות ההורית – (מסוגלות הורית),
- המידה שבה טיפל כל אחד מהם בילד (ערב הגירושין)- איכות ומאפייני הקשר ומידת המעורבות. יודגש כי ההכרעה בדבר קביעת משמורת פיזית משותפת מתקבלת לאחר בחינת דפוסי התנהלות המשפחה בעבר, ולא רק בהווה.
לשיקולים הנ"ל יש להוסיף ולדון בתנאים נוספים:
- מיקום מגורי ההורים – כאשר רוצים ההורים לקיים משמורת משותפת וחלוקת ימי שהייה ולינה אצל כל הורה, יש להביא בחשבון את המרחק הגיאוגרפי בין שני הבתים. בפסיקה ובהסכמים אנו מוצאים כי חובה על הצדדים לגור בסמיכות זה לזה ובמרחק שלא יעלה על 20 ק"מ. זמני העברת (הסעת) הילדים מבית לבית לא אמור להיות יותר מ-20-30 דקות. ככל שהצדדים גרים סמוך יותר זה לזה, כך יקל על הילדים להמשיך בשגרת חייהם, אם בביקור ו/או אירוח חברים, אם בהשתתפות בחוגים ואם בהשתתפות בפעולות חברתיות הן במסגרת המוסד החינוכי והן בכל מסגרת תרבות-פנאי אחרת.
- קיום תקשורת תקינה – תקשורת בין שני ההורים צריכה להיות ישירה, רציפה וברורה, בין אם בעל פה ובין אם בהתכתבות באמצעים דיגיטליים, בהתאם לנסיבות ולתנאי הסכם הגירושין.
- שיתוף פעולה והתחשבות – קיום יחסי הורות צריכים להיות מושתתים על שיתוף פעולה, אמון, התחשבות הדדית וראיית טובת הילד בעדיפות ראשונה במעלה וכמטרת על.
- מצבם הכלכלי והכנסותיהם של בני הזוג – מהווים שני גורמים העשויים להשפיע משמעותית על ההיתכנות לתחזק שני משקי בית. מי שהכנסותיהם נמוכות ואין צפי סביר לגידול בהכנסות, יתקשו לתחזק שני משקי בית ולספק תנאי מגורים ומחייה נאותים לילדיהם. כמו כן, יש למנוע מצב בו במשק בית אחד יש לילדים תנאי מגורים הולמים לשינה, ללימודים, למשחק וכד', ואילו במשק הבית השני תנאי המגורים ירודים ובלתי הולמים. יש למנוע מצב של "בית עשיר ובית עני".
תביעות להפחתת מזונות בעקבות הלכת ביהמ"ש העליון 919/15
במהלך השנים האחרונות הוגשו תביעות רבות לביהמ"ש לענייני משפחה להפחתת דמי המזונות בגין פסק דינו של ביהמ"ש העליון 919/15 מיולי 2017. למעשה, התביעות הנ"ל מבוססות בחלקן על הטיעון שפסק הדין מהווה "שינוי נסיבות מהותי", שמשמש עילה לפתיחת תיק הגירושין ולשינוי בפסק הדין, שניתן בעבר בנושא דמי המזונות. במקביל, מוגשות תביעות רבות לפתיחת תיקים והסכמי עבר, שמתבססות על שינוי נסיבות, שמצדיק לדעת התובעים החלת שינוי בנושא המשמורת, ממשמורת אצל האם והסדרי ראייה לאב למשמורת משותפת וחלוקת הסדרי שהייה.
שופטי ביהמ"ש העליון הביאו בחשבון אפשרות, שעיקרון השוויון בנטל והחלטה על משמורת משותפת עלולים להוות "תמריץ שלילי" להגשת תביעות למשמורת פיזית משותפת ולהפחתת דמי המזונות. פסק דינו של כבוד השופט פוגלמן אינו מתעלם מהחשש כי הפרשנות המשפטית המטילה גם על האם חובה חלקית בנשיאה בנטל הוצאות הילדים תשמש עילה לאבות שיראו בכך אפשרות ליהנות מהפחתה משמעותית בדמי המזונות עקב קיומה של משמורת פיזית משותפת ועלולה ליצור "תמריץ שלילי לאבות לדרוש משמורת משותפת, זאת גם כשהדרישה אינה נובעת מדאגה כנה לטובת הקטינים." עם זאת הפרשנות עדיין מטילה על האב חיוב עודף בגין חובתו לשאת בהוצאות הכרחיות גם כשמדובר בדין צדקה. ולכן מציין כב' השופט שיש בכך מענה ולו חלקי לחשש הנ"ל.
האם הלכת ביהמ"ש העליון 919/15 מהווה שינוי נסיבות מהותי לכשעצמה?
רוב רובם של שופטי בית המשפט לענייני משפחה קבעו, כי אין תחולה רטרואקטיבית להלכת 919/15 ביחס לפסקי דין חלוטים למזונות, שניתנו בעבר לרבות כאלה, שכללו הסדרי שהייה אצל שני ההורים. אותן ערכאות הבהירו, כי אין מקום להחלת הלכת ביהמ"ש העליון כאשר מדובר בהסכם גירושין הכולל הסכמות לעניין מזונות הצדדים. אך היו שופטים, שראו את הדברים מזווית ראייה שונה כמו למשל כב' השופט' עובד אליאס מבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקוה שפסק כי "ככל שתיק שהסתיים בו הדיון מגיע לבית המשפט בתביעה לשינוי המזונות בשל שינוי נסיבות של דין חדש שחל, יש להידרש לו ובמקרים מסוימים יכולה נסיבה זו בלבד להביא לשינוי בשיעור המזונות". בע"מ 919/15 לא חל על תיקים שהסתיימו מכוח תחולה רטרוספקטיבית של דין חדש על עניינים שהסתיימו, אלא הוא חל מכוח היותו, לכשעצמו, שינוי נסיבות המצדיק שינוי בשיעור המזונות, ועפ"י הכללים הרגילים הנהוגים לעניין שינוי נסיבות".
בפסק דין שפורסם ב-4 לספטמבר 2020 בביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה בתיק תלה"מ 18-11-19435 מ' נ' ב'נ, נכתב שהלכת 919/15 כשלעצמה אינה עילה לטענה בדבר שינוי נסיבות או עילה להגשת "תביעה עצמאית".
ביהמ"ש העליון פסק בחודש ינואר 2021, פסק הלכה שקובע סופית, שפסק דינו המהפכני מיולי 2017 ,המוכר כהלכה 919/15, אינו מהווה לכשעצמו שינוי נסיבות מהותי ושרק אם שוכנע ביהמ"ש שחל שינוי נסיבות מהותי במצבם ובתנאי חייהם של ההורים וילדיהם, יתערב ביהמ"ש בהסדרים שנקבעו בהסכם הגירושין. (לדוגמא: שכרו של האב בעת אישור ההסכם, פחת ביותר מ-50% ).
לאור האמור לעיל, ניתן לסכם כי "בכל הקשור לשינוי שיעור מזונות, שהוסכם בהסכם גירושין כולל, יש להפנים, כי אך ורק אם יוכח שינוי נסיבות עובדתי יידרש בית המשפט לבחינת שיעור המזונות ובכלל זה יבחן את השלכותיה של הלכת 919/15 על שיעורם".
בעקבות מגפת הקורונה והסגרים, עובדים שהוצאו לחל"ת, שמקבלים כ- 70% משכרם או מפוטרים שמקבלים דמי אבטלה, שפנו לערכאות בתביעה להפחתת מזונות נדחו על הסף. אך היו שפנו לגישור ובהליך קצר, תוך התחשבות ורצון לשמר את שיתוף הפעולה והקשר ההורי, הגיעו להבנות ולהסכם זמני שמקל על האב בתשלומי המזונות.
לאור פסק הדין של העליון הנ"ל, ניתן לצפות לצמצום משמעותי במספר פניותיהם של אבות לביהמ"ש לענייני משפחה במטרה להפחית משמעותית את סכום המזונות בהתאם להלכה 919/15. יש משפטנים הרואים בכך עוול שנעשה לאבות, אך ישנם כאלה הסבורים, שאם ביהמ"ש העליון היה מאפשר החלה רטרואקטיבית של 919/15, היינו עדים להצפת ביהמ"ש בפניות להפחתת מזונות, להתדיינות מחודשת, להעצמת הסכסוך בין בני הזוג ולפגיעה בילדים.
אחריות הורית משותפת – משמורת פיזית משותפת
חיי נישואין המסתיימים במשבר טעון בכעסים, רווי במריבות, בחוסר אמון ובהאשמות הדדיות משאירים סיכוי קטן להשגת הסכם משמורת משותפת .
מגשר משפחתי מיומן ידאג ליצירת תנאים לתקשורת פתוחה בין בני הזוג, בניית אמון הדדי ושיתוף פעולה, תנאים ההכרחיים להיתכנותה של משמורת משותפת.
הסכם משמורת משותפת עדיף תמיד, שייחתם מחוץ לכותלי בית המשפט ויבטא את מפגש הרצונות וההעדפות של שני ההורים.
לעיתים מזומנות הדרך המתאימה לקבוע את אופן יישום המשמורת המשותפת היא ע"י שילוב הדרגתיות. גם בפסק הדין של ביהמ"ש העליון, אנו מוצאים המלצה על הכנסת הדרגתיות בתוכנית. כאשר לבני הזוג ילדים בגיל ינקות ו/או פעוטות, אימהות נוטות לגלות התנגדות להחלת המשמורת המשותפת בגילאים הנ"ל. הליך הגישור מעודד הידברות, הקשבה, התחשבות ויצירתיות שמאפשרים לקבוע "מדרגות גיל הילדים" באופן יישום תכנית המשמורת המשותפת. לעיתים הצדדים, או אחד מהם מגלים חשש או ספק לגבי הצלחת מימוש התכנית ולכן ניתנת להורים אפשרות לחזור לחדר הגישור במידה והם נתקלים בקשיים בהמשך הדרך. אפשרות זו מחזקת את ביטחונם ומפחיתה את החששות והספקות בצורה ניכרת.
לסיכום, זוג שמעוניין במשמורת משותפת ומוצא עצמו מתאים לדרישותיה ייטיב לעשות עבורו ועבור ילדיו אם יגיע אליה בהסכמה במסגרת הליך גישור.