על פי הדין העברי האב חייב במלוא מזונות ילדיו. הדין העברי נקבע בעת שאבות היו המפרנסים העיקריים. מאז שאימהות החלו לפתח קריירה משל עצמן ולהשתכר ברמה קרובה / שווה או אפילו גבהה יותר מרמת שכרו של האב, הועלו תהיות באשר לדין העברי כפשוטו. 

הכתבה משקפת מגמות חדשות יחסית בפסקי דין של בתי המשפט לענייני משפחה.

נוכח גידול משמעותי בהחלטות על משמורת משותפת (המושג משמורת מוחלף לאחרונה במילה "הורות") וחלוקת זמן שווה בין ההורים, קובעים בתי המשפט שאבות ישלמו כ- 50%  מהמינימום שנקבע בפסיקה בנגוד לפס"ד מכריע מ- 2006 שקבע כי במקרה של משמורת משותפת יופחתו דמי המזונות ב- 25% בלבד.

המתנגדים למגמה הנ"ל טוענים כי אבות יכולים לנצל את הגישה החדשה ולבקש משמורת משותפת רק כדי להפחית במזונות שמוטלים עליהם. התנגדות זו אינה רלוונטית כמובן אם בני הזוג בוחרים להגיע להסכם גירושין באמצעות גישור שכן בגישור לא מוגשות בקשות חד-צדדיות לביהמ"ש שנענות בד"כ בהתנגדות הצד שכנגד. בגישור מגיעים שני הצדדים להסכמה בדבר הורות משותפת וחלוקת זמני שהיית הילדים. בהליך הגישור מנתחים לפרטים את כל העלויות של הילדים וההכנסות של ההורים ונבחנת בדקדקנות השאלה אם עלות גידול הילדים עבור האם גדולה מזו של האב. במקרה כזה אין מקום להפחית את דמי מזונות הילדים ב- 50%. גם במקרים לא מעטים של משמורת משותפת האחריות על גידול וחינוך הילדים נופלת בעיקר על האימהות ועל כן אין להכליל את המגמה הנ"ל על כלל הפסיקות של משמורת משותפת.

ביהמ"ש לענייני משפחה הרחיק לכת וקבע בכמה פס"ד שבמקרה ששני ההורים משתכרים שכר דומה וחלקו את רכושם בצורה שוויונית אין סיבה שהאב יעביר מזונות לאם הואיל והאב מממן את ילדיו במחצית הזמן שהם במחיצתו וכך יוצא ידי חובתו. יש הסוברים שאם האם משתכרת יותר מהאב שהוא המטפל העיקרי יש לחייבה בתשלום מזונות הילדים לאב.

נראה, כי בתי המשפט לענייני משפחה מתאימים את פסיקתם למציאות המשתנה. שכן, גם במקרים של הסדרי ראייה רחבים לאב אנו עדים להפחתת דמי המזונות מהמינימום של 1,400 ₪ לילד לחודש בתוספת מחצית הוצאות דיור, בריאות וחינוך של הילד. פסקי דין רבים עושים שימוש בהמלצת ועדת שיפמן המדברת על מזונות בהתאם להכנסות היחסיות של ההורים.

המגשרים המשפחתיים אמצו את עיקרון היחסיות בהכנסות ההורים כבר לפני שנים רבות וגם כאן כמעט ואין חשש למניפולציה של האב במטרה להפחית מזונות מבלי שיש בכוונתו לקיים בפועל את ההסכם בדבר הסדרי ראייה נרחבים. שכן, בהליך הגישור ניתן להבחין ביתר קלות במגמה כזו היות שמתקיימת הידברות מעמיקה בנושא בהכוונת אנשי מקצוע מיומנים ובתוכם מומחים באבחון וטיפול במערכות יחסים בתוך המשפחה. זאת ועוד, הואיל וכל סעיפי ההסכם המתגבש בגישור נעשים בהסכמת הצדדים לא יהיה הסכם גירושין שהוא מיטיב עם האב על חשבון האם ולהפך. איזון הפגיעה הכלכלית, הבלתי נמנעת, בגירושין הוא תנאי הכרחי להסכם הנערך בגישור. יש להניח כי גם ביהמ"ש שואפים להגיע לאיזון אך בשיטה האדברסרית המקובלת, הדרך ארוכה, יקרה ומלאת מהמורות.